21 דקות 2009 – ראיון עם קלאודיו גוביטוסי

21 דקות 2009 – ראיון עם קלאודיו גוביטוסי
YouTube Preview Image

אני אדם, בן 57, מגיל 17 רואה, משלה את עצמי שרואה,

חולם ומדמיין ועוקב אחר משהו שעד היום מאוד אהוב ומוערך על ידי העולם ואני גאה על כך, ואחר כך שמחה שאני מעניק למיליוני נערים ברחבי העולם.

נתנו לי שמות תואר רבים, הארכיטקט של הדימיון, הכינוי הזה מאוד אצילי, חולם, כי החלומות הם מורכבים,

הם יכולים להיות גם חמקניים באופן טבעי, אבל הדבר שבאמת אהוב עלי ביותר הוא להיות עצמי בפשטות, יש לי הרמוניה שלא תיאמן בתוך החיים שלי, ובאותו הזמן אני באמת איכר פשוט של הרעיונות.

 

לא הייתי רוצה… יותר מדי, אני יודע מהן היכולות והחולשות שלי, אבל זה יפה שאתה בחיים שלך מחליט לטפח כל הזמן, כל הזמן, ולעודד כל הזמן, כל הזמן, ולחתוך כפי שעושה האיכר, ללא כאב, את הענפים שלא משמשים יותר, אבל גם לדשן כל הזמן, כל הזמן, את האדמה שהיא אדמת החיים שלך,

גם האינטימיים, את האדמה במקום שבו אתה פועל ועובד,
כדי לאסוף פירות טובים, בשביל לתת אותם למי? בשביל לחלוק בהם.

שאלה: מה זה עבורך 21 דקות?

זהו דבר נפלא, הוא מתמקד כן ברגשות, אבל זה דבר שצריך לעשות באופן שיטתי בכל אזור של איטליה וגם בחו"ל.

זוהי דרך עוצמתית, משבשת, הרסנית, מתוקה  שכולנו הולכים בה ביחד,

אלה שמדברים ואלה שמקשיבים. זה לא בא כדי לספק ודאויות, אלא להיפך ספקות, אבל גם בשביל להכניס מחדש לתנועה ולוודא את מה שאתה עושה ומחשיב כטוב, ולעומת זאת הוא לא.

שאלה: מה עוד היית רוצה לומר במהלך 21 הדקות שלך?

בין הדברים הלגיטימיים וגם הכואבים שהייתי צריך לעשות לא ציטטתי 3 דברים:
הנושא של פסטיבל ג'יפוני בשנה שעברה – האהבה.

צריך להתאהב בהמשכיות, במקצוע הזה שלי צריך תמיד להיות במצב של אירוסין, כי באירוסין מגלים את התפוצצות ההורמונים היצירתיות ששמים אותך במצב שבו אתה תמיד יכול לגלות משהו יפה.

 

שאלה: מהו החזון שלך לגבי פסטיבל ג'יפוני?

ג'יפוני עדיין לא מיושן כמו ימי הביניים, אבל אני כבר עשיתי בו מהפכות.
לפני עשר שנים תכננתי אותו באופן פסימי, לפני חמש שנים הגיע ה"אוקי" הראשון, ועכשיו הוא מוגמר.

אני חושב על כל מה שצריך לקרות אחרי 2014, כיצד לקצור את הפירות הפרטיים ולהתערב.

במהלך השנה הקרובה אנחנו רוצים לעשות פעילויות רבות וגם להכניס דיסציפלינות נוספות –

תיאטרון, מוזיקה ספרות לנוער, אינטרנט, דברים רבים, כל חודשיים להביא לידי ביטוי פרויקט אחד שיוצר תנאים עבור כל האופרציה הגדולה הזו.

קחו בחשבון  שיש לנו 160 אלף קמ"ר של אדמה שבו יהיה מוזיאון שיקרא "העד של הזמן".

בין היתר יהיו שם – "אי-טי", יש לי אותו, הידיים בגודל 6 מטר של קינג-קונג,יש לי אותם, "הנוסע השמיני", "הבופלו הלבן", קטעים יחודיים נפלאים של ספילברג, לוקאס וכיו"ב.

ותחשבו שביקשתי אותם לפני עשר שנים כשעוד לא היה מוזיאון, זה היה רק רעיון, והם שאלו אותי "כבר יש את המוזיאון?" ואמרתי "לא", "אני אתן לך בכל מקרה".  זהו אמון.

רמבלדי, מי שיצר את הדמות של "אי-טי", במקום להעניק אותו לעיר שלו, פרארה,חשב על ג'יפוני בגלל הסיבה הזו, יש לנו מוזיאון, אח"כ יש לנו סינמטק,

יש לנו זירה שיכולה להכיל 8000 מקומות עבור האירועים הגדולים של הקיץ, עוד שני אולמות קולנוע של 550 מקומות כל אחד, שמצוידים כמובן בכל הציוד הדיגיטלי והטכנולוגי,

ולבסוף יש לנו משרד, מקום שבו אפשר לעבוד עם העמיתים שלנו, ומרחבים נוספים, ואחר יש את הקמפוס עם סדרה שלמה של מבנים אחרים, הסכמים עם ארגונים פרטיים וציבוריים איטלקים ובינלאומיים כדי לעשות תואר בהדרכה, ואחר כך ההפקה – יש לנו כבר הסכם עם וולט דיסני,

אני חושב שרשתות "RAI" ו- "MEDIASET" האיטלקיות יגיעו לג'יפוני, כי בין השאר הן יהנו מראש ממה שהוא המותג של הפסטיבל, וגם זה חשוב, כי אנחנו לא מתחילים מאפס,

יש לנו כבר מותג שעובד ומוכר. כרגע הגעתי במקסימום עד 2020, עוד לא חשבתי מה יקרה אחר כך.