ארין גרוול מתארחת בוועידת 21 דקות -פטריציו פאולטי

ארין גרוול מתארחת בוועידת 21 דקות -פטריציו פאולטי
YouTube Preview Image

אני מורה, ולמרות שהחוויה שלי הייתה יוצאת דופן עבורי, יש בי תמיד ענווה כלפי העובדה שמורה יכול לפקד על כתת לימוד כה גדולה.

אז היום זה היה בדיוק כך, הרגשתי שזו כיתת לימוד, וכמו מול תלמידיי לא ידעתי האם אני מתחברת, האם אני מובנת, כשסיפרתי סיפורים האם הסיפורים רלוונטיים בתרבות זו כמו בתרבות שלי?

שאלה: מהי עבורך מצוינות?

אחד הדברים שלמדתי כמורה הוא מה שאנו מכנים "מודלינג" (מלשון הדגמה, לעקוב אחרי מודל או דוגמא).
אתה תמיד עורך סינתזה (חיבור) ואנליזה (ניתוח) של מה היה קודם ובונה גשר למה יהיו הצעדים הבאים.

חשתי שהוא (פטריציו פאולטי) המורה המושלם משום שהוא היה מסוגל לקחת את החלק הטוב ביותר של כל מציג ולקשר אותו איתנו.

שאלה: מהו הקשר בין מצויינות וקיימות?

ניסינו לקחת את מה שעשינו בכיתת הלימוד שלנו וליישם זאת בקנה מידה גדול יותר ולראות האם עוד מורים ועוד קהילות, בין אם באמריקה באירופה או בשאר העולם, יוכלו לקחת את אותן תוכניות לימוד פשוטות, לעשות אותן יעילות ואפקטיביות יותר ולהשיג תוצאות גדולות יותר.

אם נחזור לקנה המידה, הדוגמא הטובה ביותר בוועידה זו לקנה מידה עבורי הוא מה שבונקר דיבר עליו. הוא החל מהקולג' בהודו, הלך לאפריקה והעצים את אותן מאה וחמישים סבתות.

המדרגיות (Scalability) היא עבורי קנה המידה הטוב ביותר: להעצים בני אדם באשר הם, לקחת רעיון טוב ולהשריש אותו בקהילה ותרבות אחרת.

אני מאד מקווה שאנו ניקח את השיעורים הפשוטים שלנו מחדר 203 בתיכון וילסון ונמיר אותם לשיעורים פשוטים בכיתות לימוד אחרות, בקהילות אחרות ועם מורים אחרים.

אולי לא באותו קנה מידה ובאותה מידת השפעה של האנרגיה הסולרית של בונקר, אולם משהו דומה של לקחת רעיון טוב ולשתף אותו עם אחרים. לשתף אותו באופן כזה שהוא יהפוך אותנטי וחלק מהמרקם של אותה קהילה.

שאלה: מהי תרומתך במונחים של משמעות?

אני חושבת שמה שלמדתי הוא שהמתנה הכי גדולה שניתן לתת לתלמיד או לילד היא מתנת האמונה.
אם אתה מאמין בהם הם יכולים להתגבר על הכול.

על כל כך הרבה תלמידים ויתרו ולכל כך הרבה תלמידים אין שום תקווה והם אינם רואים את הפוטנציאל וההבטחה הטמונה בהם. כך, שלי כמורה הדבר החשוב ביותר היה לראות משהו בתלמידים שלי שהם אינם רואים בעצמם.

שאלה: האם את מודעת לעוצמה של סופרי החופש?

לבוא לוועידה זו הייתה החוויה הכי ענווה עבורי משום שבסופו של יום אני יודעת שמקומי הוא בכיתת הלימוד. הייתה לי ההזדמנות לפגוש את גב' מיפ חיס, זו שהצילה את אנה פרנק.

אחת מתלמידותיי הביטה בה, והיא אישה שעשתה מעשי גבורה כבירים, ואמרה לה שהיא גיבורה. וגב' חיס התרעמה ואמרה שהיא איננה גיבורה אלא עשתה את מה שהייתה צריכה לעשות משום שזה היה הדבר הנכון לעשותו.

אני חושבת שכמורה כך הרגשתי תמיד, שזה הדבר הנכון לעשותו, שזה ייעוד או קריאה.

אני חושבת שכל אדם בוועידה זו עשה משהו מדהים והרואי, לבטח אם היית שואל אותם האם הם גיבורים הם היו עונים שלא, שהם עשו מה שצריך משום שזה היה הדבר הנכון.

כך להיות בנוכחותם של 21 אנשים אחרים שעשו את הדבר הנכון הוא דבר מאד מעורר השראה.

שאלה: האם היה לך חלום כאשר היית ילדה?

זה לא החל בילדות אלא עם המורה החביבה עלי והיא לא הייתה בכיתת הלימוד. היא מישהי שהבאתי לשוחח עם תלמידי, היא ניצולת שואה.

היא הייתה בגיל של תלמידיי כאשר הייתה באושוויץ. אני זוכרת שישבתי מולה כאשר סיפרה את סיפורה לתלמידי על הנסיעה ברכבת בקר, ההגעה לאושוויץ, אבדן כל משפחתה במשרפות.

ואז היא הפסיקה ואמרה: "לעולם אל תעמדו מהצד" והמשיכה לומר שהרוע מנצח כאשר אנשים טובים אינם עושים דבר.

ובאותו רגע, אני הייתי תלמידה הלומדת מאישה זו על העוצמה של הקול לעמוד למען הצדק והכוח של לעשות משהו מול זוועות שכאלה.

אני סבורה שזה השיעור הראשון שהרשה לי לחלום לא לעמוד מנגד. לקחתי את תלמידיי לאותו מחנה שבו הייתה, לאושוויץ, וכשנכנסנו למחנה היו בתים בסמוך מאוד למחנה ואנשים אחרי 50-60 שנה עדיין חיים באותם הבתים.

אתה מבין שהם היו חייבים לדעת, כיצד יכלו שלא לדעת? וזה הביא לפני את השיעור שהיא לימדה לפני שנים שהרוע גובר כאשר אנשים טובים אינם עושים דבר.

כי ישנם אנשים טובים בעולם ואם אינך עושה דבר אתה מניח לאי צדק לקרות. כך שאני חושבת שחלומי הוא שאנשים טובים, כנים, פשוטים ונאצלים יעשו משהו ולא יעמדו מנגד ויניחו לדברים לקרות. זה דבר שאני נאבקת עימו כמורה.

שאלה: מה את חושבת על 21 דקות?

אני מרגישה יותר כתלמידה מאשר כמורה פה ובמשך יומיים אני רושמת ולומדת מכל הדוברים.
אני יוצאת מחוויה זו עם עולם גדול של ידע עמוק על נושאים עליהם לא ידעתי דבר ועם מערכות יחסים וקשרי עבודה חדשים.

שאבתי בחשאי מכל דובר ושאלתי שאלות לגבי נושאים שרציתי שיענו בעומדם על הבמה.
הלוואי והיה לי אומץ לשאול אותם כשהייתי בקהל.

עבורי זו ההרגשה שזה החלק הטוב ביותר בללכת לאוניברסיטה, בלי לשלם שכר לימוד ולהכין שיעורים או להבחן בסוף. זה החלק הכי טוב באקדמיה.