פטריציו פאולטי מארח את ג'יאקומו ריזולטי

פטריציו פאולטי מארח את ג'יאקומו ריזולטי
YouTube Preview Image
רבותי, הרי לכם אחד מהמדענים הגדולים של זמננו, גם התגלית שלו הפכה מחדש את הראש שלי .

אני מדען מוח, מדעי המוח עברו בשנים הללו התפתחויות משמעותיות וכוללים בתוכם תורות רבות:
גנטיקה, ביולוגיה מולקולרית, אנטומיה ועד ללמידת המחלות.
העניין שלי היה תמיד זה של התפקודים של המערכת העצבית, זאת אומרת להבין איך המערכת העצבית עובדת.

אתן דוגמא:

אילו הייתי שם כאן אלקטרודה בתוך העצב שנמצא כאן ואז אם אני נוגע ביד שלי מופיעים כאן פוטנציאלים (חשמליים) שהם כולם שווים אחד לשני והקוד שלהם הוא קוד של תדירות. ז"א אני מחבר כאן אלקטרודה ושם את המקליט שם ואני אשמע "טק" או "טק טק טק" וכך הלאה זו השפה של תאי העצב.

אם אעשה אותו הדבר בקורטקס הראייתי ואז אני אתן פלאש של אור או איזשהו גירוי אחר יתקבל אותו הדבר , מופיעים ה"טק טק טק" האלה וכך הלאה במערכת המוטורית , השמיעתית וכו' וכו'…

הפיזיולוגיה המסורתית מבדילה לגמרי בין האזורים הראייתיים והאזורים התנועתיים ובחצי הדרך ביניהם היו אזורים אסוציאטיביים שאמרו ששמים ביחד ראיה, מגע וכו…אבל הראיה בצד אחד והמערכת המוטורית בצד אחר. מה שגילינו אנחנו לפני כמה שנים זה שבמציאות ישנם תאי עצב שעושים את שני הדברים יחד, זאת אומרת מאחדים את התפיסה (הראייתית) לפעולה. ז"א שמים יחד את מה שאני רואה ואת מה שאני יודע לעשות.

עכשיו אראה לכם כמה דוגמאות אבל העניין הוא זה: דמיינו שאתם נמצאים בבר כלשהו ואתם רואים איזו יד שתופסת כוס בירה, באותו הרגע יש לכם תוכנות מוטוריות בתוך המוח שלכם שתופסות את כוס הבירה. זאת אומרת, יש לנו את היכולת לאינטראקציה עם האחרים בגלל שמה שעושים האחרים נכנס לתוכנו.

כשגילינו את זה באופן טבעי דיברנו על זה קצת, על מה משרת המכאניזם הזה.
והיו שתי פרשנויות, במציאות שתיהן תקפות אבל אחת היא יותר בסיסית. האחת היא חיקוי. אם אתם חושבים על זה חיקוי זה דבר מורכב מאוד. אני עושה ככה ואתם בתוך המערכת הראייתית שלכם רואים אובייקט שזז ובמפתיע באופן מיידי אתם מסוגלים לעשות את התנועה הזאת.

איך ממירים בכזו מיידיות את הנתונים הראייתיים למשהו תנועתי? מהסיבה שחייב להיות לנו פורמט משותף. זוהי פרשנות אחת.

אלו שני רגעים בתגלית הזו שאני רוצה לחלוק אתכם.

הראשון הוא שברגע שראינו את התופעה הזו, משך שנתיים עד שלוש המשכנו לבצע ניסיונות כדי לבדוק אם זה נכון או לא נכון אבל יש משהו מעבר לכך וזהו המסר שאני רוצה להעביר לכם.

כדי להגיע לתגלית הזו היה לנו המזל שהתאים האלה בכלל קיימים, אבל עוד לפני זה אנחנו החלפנו אסטרטגיה, אנחנו עשינו מחקר שונה מאלה שעשו האחרים לגבי המערכת התנועתית.

ממה הייתה מורכבת העבודה הזו? רוב החוקרים של המערכת התנועתית תמיד חקרו את המערכת התנועתית כמשהו שמפיק תנועה, אנחנו אמרנו לא.

נחפש ללמוד את המערכת העצבית כמו שהחוקרים הגדולים חקרו את המערכת הראייתית.

שנשאל את עצמנו לגבי כל תא עצב מה הוא אומר לנו התא הזה ? מהי היכולת שלו? מה הוא מספר? הייתי אומר שזה המסר: אנחנו לא המצאנו אלא לקחנו דברים ממערכת אחת והעברנו אותה לאחרת, מצאנו עצמנו אל מול קשיים והתגברנו עליהם.
ראינו שישנה גם מערכת של תאי מראה למערכות הרגשיות. כרגע אין לנו מספיק זמן כדי להציג לכם את כל הנתונים. מה שאתם רואים כאן פתוח זהו מבנה שנקרא ה"אינסולה" (האי) זהו מבנה רגשי.

ברגע בו לי יש רגש, ומעל לכל מהרגשות השליליים, לגבי זה יש לנו בטחון מלא. ברגע למשל בו אני חש בריח רע או שמישהו עושה לי רע הוא מפעיל את האזור הזה ונותן לי את הרגש המתאים.אבל אם אני רואה מישהו מכם שסובל זה מפעיל אצלי בדיוק את אותו האזור הזה שם. זאת אומרת לנו יש את היכולת להיכנס לאמפתיה עם האחרים והסבל של האחר הופך להיות הסבל שלי.

זוהי אינה פרשנות קוגניטיבית, זה לא שאני מבין שהוא מרגיש רע אלא ממש הרע שבתוכו נכנס אלי כאילו אני בעצמי מרגיש את הכאב.

זה מכוער הקונפורמיזם. בחור שנמצא באוניברסיטה קטנה אין לו את האומץ לסתור וזה שיעור גדול. והקל אמר לי מתי שאתה עושה את הסיכום והמסקנות של עבודה תהיה מדויק, אולי אתה תטעה, אבל תתן פרשנות משלך, תגיד: “אני מאמין ב- א' וב- ב'".

אני שונא את העמדה של חלק מהקולגות שלי, מעל לכל הצעירים, של ההתבכיינות המתמשכת.
"הו אלוהים, ההנהלה עושה ככה וההוא עושה ככה ואין לנו יותר כסף…מה נעשה?”

חוץ מהעובדה שבמשך כל חיי המצב היה כזה. בשנות השבעים אני קניתי את הראגנטים עם הכסף שלי והאנשים שראיתם שם , למשל גלזה הרוויח את הכסף כשהוא הלך לעבוד כרופא בכלא בלילות וביום עבד חינם באוניברסיטה.

זאת אומרת הסיטואציה באיטליה בשנות השמונים הייתה גרועה בהרבה מזו של היום, זאת אומרת ההתבכיינות  מאוד מועילה בסופו של דבר – אתה לא עושה כלום ויש לך גם הצדקה לזה. לעומת זאת אתה צריך לתת לעצמך לעשות דברים כי אם ההנהלה לא תתן לך את הכסף אז אולי יתן אותו הבנק המקומי, אולי מישהו אחר יתן לך אותו.

התחלנו עם מדען מוח בלתי רגיל ג'אקומו ריזולטי, מילת המפתח שלו היא הדדיות והוא סיפר לנו סוד שעושה את ההבדל בתחום החינוכי.

היום מרכז החדשנות של הזמן שמגיע הוא ההבנה שהידע מהתחומים השונים מחובר יחד ושרק ביכולת שלנו לחבר אותם יחד תלוי עתיד זוהר למין האנושי או לחילופין, ואל תקראו לי פסימי אני מתחנן בפניכם, ההכחדה.
השמחה של האחרים היא גם שלנו בשל סיבה אחת פשוטה, אנחנו אמפתיים.

אנחנו אמפתיים באופן מכאני אם אנחנו רוצים את זה או לא, אנחנו נכנסים לכוונון יחד עם הרגשות והתחושות של האחרים.
וזו הסיבה שזה כל כך חשוב שאנו נלמד להכיר כמה כוח יש לסביבה עלינו ולכן להפוך להיות מסוגלים לבחור בסביבה את האנשים הללו שמציעים לנו את הרגשות הכי נוחים לנו.
להיות מכלילים ואז סלקטיביים. זה היה פרופ' ריזולטי היקר שלנו.