שלמה בן עמי ב- 21 דקות

שלמה בן עמי ב- 21 דקות

YouTube Preview Image

יש לי מחברות מהילדות, מגיל 13, בהן נהגתי לאסוף כתובות שגזרתי מעיתונים על הילדים השחורים מארקנסו שאינם יכולים ללכת לבית ספר מעורב, באותו זמן היו לי את כל גזירי העיתון האלה במחברת, ואז במלחמת העצמאות של אלג'יריה היו לי את כל גזירי העיתון מסוג זה במחברת. מגיל צעיר מאוד היה לי עניין עצום בעסקים בינלאומיים, בפוליטיקה בינלאומית.

ואז היה מאוד טבעי עבורי ללכת ללמוד היסטוריה ומשם המשיכה הזו מכתיבת היסטוריה להשתתפות בה, לא לעשות אותה אבל להשתתף בה בצניעות ככל שניתן, בתהליך יצירת ההיסטוריה דרך פוליטיקה, דבר זה היה בשבילי צעד טבעי מאוד.

­

כולם אומרים שהפתרון לקונפליקט הוא ידוע. אז אם הוא כל כך ברור, למה אין לנו הסכם? כמובן שתמיד יש את הבעיה של רצון פוליטי אבל אז אולי כדי שיהיה הסכם עלינו להכיר נכסים אחרים, נכסים נוספים שימשכו אנשים להסכם הזה שכולם יודעים מהו.

מה שאנו צריכים כאן הוא הסכם בינלאומי. זהו קונפליקט כזה שבגלל חוסר רצון פוליטי או בגלל השיטה הפוליטית שכל כך אינה מתפקדת, הצדדים עצמם רצו אבל אינם יכולים. צריך להרגיש את חוסרי העקביות ואת אי ההתאמות של הצדדים על ידי הבאת שחקנים נוספים: הערבים, האירופים, האמריקאים, אפילו הרוסים, לא להשאיר אף אחד בחוץ, ליצור את החבילה של לחץ ותמריצים.

בקונפליקט הזה הכל הוא בפרטי הפרטים והעולם אינו מבין. העולם לא מבין למה הישראלים והפלסטינים האלה מדברים על גבעה אחת. כי זה מה שיש, זה השטח.

הייתי מעורב במסע החיפוש הישראלי ערבי לשלום מאז שחזרתי מאוקספורד ב- 1974, עשיתי את ה- PhD שלי ואז חזרתי ומרגע זה ואילך הייתי פעיל בצורה קיצונית בכל מיני ארגונים לשלום ערבי – ישראלי, לשלום ישראלי – פלסטיני ואז כאשר הלכתי לפוליטיקה הייתי בר מזל להגיע היישר למשא ומתן ואני מרגיש שהיינו מאוד קרובים ועדיין אני מנסה לחזור לרגע הזה ולהבין למה, למה זה היה בלתי אפשרי ומה צריך להיעשות כדי להפוך את זה שוב לאפשרי.

אני מרגיש שאני לא רוצה למות לפני שזה יעשה, בכלל לא משנה לי, בכלל לא, שאחרים יעשו את זה. וכמובן שאז היתה לי השאיפה שאני אהיה זה שמעורב ישירות. בכלל לא אכפת לי, כל עוד זה נעשה.

ואני מנסה להטיף למה זה חשוב, איך אולי עלינו לתקן את התנהגות העבר שלנו כדי לעשות את זה אפשרי, כדי שלפחות נוכל להוריש משהו לילדים שלנו משהו טוב יותר, כי להוריש להם את הקונפליקט הזה, זה כשלון של דור שלם.

אנחנו יצרנו בעיה, אנחנו כשלנו בפתרונה ואנחנו נעביר אותה כך לילדינו. זה חטא מהותי. זה מה שדוחף אותי כל הזמן לעסוק בכך.

אני חושב שהוא אדם יוצא דופן, הוא יצר ארגון שגורם להתעלות של גבולות החלל האיטלקי, הוא הפך את זה למשהו רב לאומי, בינלאומי, וכמו שאמרתי לגלעד, מה שמכה בי הוא שהוא מאוד איטלקי במובן שלדוגמה הוא לא מדבר אנגלית, ועם זאת הוא מגיע לכל מקום, כלומר הוא אדם בינלאומי. וזה מה שמכה בי בשליחות הבינלאומית שלו.

הופתעתי גם מכך שיש לו כאן אנשים מדיסציפלינות שונות אבל הוא מתקשר עם כולם בשפה שלהם, בשפה של האסטרונומיה, בשפה של לימודי המוח, בשפה של הפוליטיקה וכו'. הוא אדם בעל רבגוניות גדולה מאוד, הוא אדם יוצא דופן.

הקהל האזין ובכנות חשבתי שהם היו קצת בהלם, הרגשתי שהפרספקטיבה שהצגתי היתה שונה מזו שלה הם ציפו, מזו שמותווית בדרך כלל בדיונים מסוג זה על הסכסוך הערבי ישראלי. הדרך הרגילה להעברת הנושא הזה היא לומר שעשינו את הטוב ביותר שלנו, נכשלנו, הצד השני רע מאוד, הטרוריזם, היהודים צודקים, הערבים טועים או ההיפך.

חשבתי שנתתי לאנשים קצת מזון למחשבה לראות את הדברים בצורה מעט שונה. זו סוג המחשבה, בדרך כלל אנשים לא חושבים תוך שימוש במשתנים האלה בדרך המסורתית.

אז הרגשתי שאם יש איזושהי משמעות להשתתפותי כאן,זה לא עלי ידי כך שאומר לאנשים מה שעשינו, מה שאנו אומרים, זה חסר משמעות. יש לשים זאת בהקשר, במסגרת שיוצרת הגיון עבור האנשים וזה מה שניסיתי לעשות.